רש"י על חולין מ״ד ב:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין מ״ד ע״ב:ט׳ רש"י על חולין מ״ד ע״ב:י״א »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

116 אודות שחמדת הממון היא תאוה גופנית, כן כתב למעלה פמ"ה שלא.: "אותם שהם בעלי גוף וגשם אוהבים את העושר וענינים הגופנים... בפרשת רבית כתיב ויקרא כה, לז-לח 'את כספך לא תתן בנשך ובמרבית לא תתן אכלך, אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לך ארץ כנען להיות לכם לאלקים'. וביאור ענין זה כך, כי דבר זה מתאות הגוף וחמדת הממון. ולפיכך נאמר שם 'אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים', ארץ שהיה שם הכל ענין גופני, כי מצרים כמו שנתבאר פעמים הרבה שנקראו 'חמורים', שנאמר יחזקאל כג, כ 'בשר חמורים בשרם', על שם החומרית שבהם. 'לתת לכם ארץ כנען', ארץ קדושה אלקית, 'להיות לכם לאלקים', וכשם שאני קדוש, כך אתם קדושים. וכל קדוש הוא פרוש וקדוש מחמדת הגוף, שהוא אהבת הממון, והוא חמדת הגוף". ובנתיב אהבת ריע פ"ב ב, נז. כתב: "שלשה מדריגות זו למעלה מזו; גזל לממון, ואונאת דברים הוא לנפש, והע"ז הוא מצד השם יתברך". ובח"א לשבת קיד. א, נג: כתב: "החומר הוא מעור ומסמא את עין השכל, כי כאשר האדם נוטה אחר חמדת הממון, ודבר זה הוא ענין חמרי, והוא מעור עיני השכל, ולכך כתיב דברים טז, יט 'כי השוחד יעור עיני חכמים'... כי החומר מכבה עיני השכל". ובח"א לגיטין ז. ב, צה: כתב: "מי שהוא משפיע ועושה צדקה, ראוי שיהיה מתעלה, ולא יורד מטה מטה לשאול החסר. כלל הדבר, כאשר האדם ממעט ממונו, נחשב זה שהוא ממעט הגופנית של אדם, כי הממון הוא דבר גופני. ובשביל שהוא ממעט הגופניות, בשביל זה הוא מתעלה אל המדריגה הנבדלת". ואמרו חכמים חולין מד: "איזהו תלמיד חכם, זה הרואה טרפה לעצמו", ופירש רש"י שם "זה הרואה טרפה לעצמו - כשנולד ספק טרפות בבהמתו, ונראה בו טעם לאיסור וטעם להיתר, ואינו חס עליה, ואוסרה... אינו חומד להכריע להיתר". ובח"א שם ד, צה. כתב: "פירוש, כי התלמיד חכם הוא שהוא שכלי לגמרי, ואינו נוטה אחר החמרי כלל. ומי שרואה טריפה לעצמו, אינו אוהב ממון שלו כאשר רואה להטריף הטריפה שהיא שלו, וזה מורה שאינו נוטה כלל אחר מדת החומר, שהוא חסר תמיד, רק אחר השכלי, ולכך רואה טריפה שלו" הובא למעלה פמ"ה הערה 40, ועיי"ש במה שנשאר בקושיא. והאדרת אליהו דברים יב, כ כתב: "יש שלשה כחות באדם; חפץ, חמדה, תאוה. תאוה הוא לזנות, וחפץ לאכילה, וחמדה הוא לממון. כמו שאמרו חגיגה יא: גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן. כי תאוה הוא לעריות, וחמדה הוא לגזל. ותאוה הוא גדול מן החמדה, והחמדה הוא גדול מהחפץ. וזה שאמר שמות טו, לט 'ולא תתורו אחרי לבבכם' זו חפץ, 'ואחרי עיניכם' שם זו חמדה, 'אשר אתם זונים' שם זו תאוה".

2 חולין פתח ↗

אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵיזֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם? זֶה הָרוֹאֶה טְרֵפָה לְעַצְמוֹ. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: אֵיזֶהוּ ״שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה״? זֶה הָרוֹאֶה טְרֵפָה לְעַצְמוֹ.

10 זה הרואה טרפה לעצמו - כשנולד ספק טרפות בבהמתו ונראה בו טעם לאיסור וטעם להיתר ואינו חס עליה ואוסרה:

11 הרואה טרפה לעצמו - ודאי שונא מתנות אחרים הוא שאף על שלו אינו חומד להכריע להיתר:

« רש"י על חולין מ״ד ע״ב:ט׳ רש"י על חולין מ״ד ע״ב:י״א »